אזהרה Warning: I am able to write to the configuration file: /home/milail/domains/mila-il.com/public_html/includes/configure.php. This is a potential security risk - please set the right user permissions on this file.

עילי בוטנר - יוצר.

 כתבה יונה פדידה.

הגעתי לביתו של עילי בת"א בשעת בוקר מוקדמת כפי שקבענו, את הדלת פתח לי איש צעיר וחביב שקיבל אותי בסבר פנים יפות הוא מיד ניגש  למטבח להכין לנו כוס קפה ועוגיות . תוך כדי לגימת הקפה ניהלנו את השיחה בנינוחות ובלבביות כמו היינו מכרים ותיקים. הבחור פשוט מקסים "מלח הארץ".

עילי היקר, כנציגת מיל"ה - ארגון הגג של המקהלות וחבורות הזמר בארץ  אני שמחה על ההזדמנות הניתנת לי לראיין  אותך, מוזיקאי צעיר ומוכשר, הנמנה על היוצרים הפוריים המובילים את הגל החדש של הזמר הישראלי. אחת המטרות המרכזיות של מיל"ה היא, לשמר ולקדם את הזמר העברי ישן וחדש כאחד, בשירתן של המקהלות וחבורות הזמר חברות הארגון , הפועלות בניהולם המוסיקלי של מוזיקאים ומעבדים מהשורה הראשונה . משתתפות ומופיעות גם  על במות, בכנסים , באירועי-זמר ופסטיבלים בארץ ובחו"ל. בשנים האחרונות הן אף משלבות ברפרטואר, שירים חדשים ועדכניים פרי יצירתם של מוזיקאי כמוך, המוסיפים גוון חדש לזמר  הישראלי.

על כן באתי לשמוע מה בפיך, וכמובן לברך אותך ואת "ילדי החוץ" בשם כל חברי מיל"ה וההנהלה, על זכייתכם בתואר הרכב השנה.

וו-א- או – עיליי מגיב בחיוך ובהשתאות – תודה, תודה "עם כזאת הקדמה – אפשר כבר  לפרוש"

.............................................................................................................................................................................

ש.עם סיום לימודיך ברימון טרם השרות הצבאי, עשית את צעדיך הראשונים במוזיקה כנגן בהרכבים שונים. בין היתר  לצידו של היוצר הענק שמוליק קראוס ז"ל, האם ניסיון ראשוני זה סלל בפניך את הדרך לעיסוק הרחב במוזיקה בהמשך?

ת. שמוליק קראוס היה למעשה המוזיקאי שנתן לי את ה"צ'אנס" הראשון ופתח בפני את הדרך לעולם הזה של המוסיקה.  התחלתי לנגן בגיל צעיר שבע עשרה, כנגן גיטרה בהרכב המוסיקלי לצידו של קראוס ולמעשה שם קרו לי מבחינתי, כל  הדברים  הראשוניים: פעם ראשונה שניגנתי בהרכב נגנים מקצועי, פעם ראשונה שליוויתי אומן ועמדתי איתו על במה, פעם ראשונה שהופעתי יחד אתו בתוכנית טלוויזיה. אני חושב  ששמוליק קראוס והעבודה לצידו  הם אשר התוו בעצם את המשך הדרך בעבורי ואני מאמין בדיעבד שהזכות הגדולה שנפלה בחלקי לעבוד במחיצתו של מוסיקאי ענק זה היא שתרמה לי רבות  בהתפתחות דרכי המוסיקלית. הוא היה הראשון ותמיד אזכור ולעולם לא אשכח זאת.

ש. לאחר שירותך הצבאי בתזמורת חיל האוויר, היית שותף במספר אלבומים ופרויקטים, לצידם של אומנים כמו, ריקי גל  עברי -לידר, עידן רייכל ואחרים, כיצד העשירה העבודה לצידם את הטעם המוסיקלי האישי שלך?

ת. מכל אחד מהאנשים שהזכרת השתדלתי לקחת ולקבל השראה והעשרה מוסיקלית. תמיד אני אוהב להגיד ואינני מתבייש שבסופו של דבר אני "קיבוצניק" וככזה , המוזיקה הישראלית אליה נחשפתי ועליה גדלתי,  הייתה מאד מצומצמת. אין ספק שלצדם של אומנים אלה נחשפתי גם  למוזיקה מחו"ל ולחומר עדכני ואחר. מכל אחד מהם ספגתי ולמדתי, בעבודה איתם אתה נחשף להמון סוגי מוזיקה ולהרבה סגנונות קשה לשים אצבע ולומר זה למדתי מריקי גל או זה מעברי לידר, אני מאמין שדברים שוקעים ומחלחלים ובודאי העשירו לא  מעט את הטעם האישי שלי, מלבד המוזיקה  יש משהו גם בדרך ההתנהלות , אתה מסתכל על מכלול העבודה של כל אחד מהם , אישיותם , דרך עבודתם באולפן, על  הבמה, בחזרות , הפתיחות שלהם לשירים חדשים, כל אחד מהם הוא ממש בית-ספר בפני עצמו ואכן זכיתי.

ש.מתי הגעת להחלטה לעסוק, בנוסף לנגינה, גם בכתיבה ובהלחנה של  שירים, האם המעבר לתחום חדש זה הצריך ממך הכשרה מיוחדת כמו בכל מקצוע חדש וכישורים נוספים, כפזמונאי?.

ת. אני חייב להודות שכל נושא כתיבת השירים הגיע אלי  די במקרה ,לא תכננתי להתעסק בזה, כל מה שעניין אותי  ורציתי מאז ומתמיד היה לנגן בגיטרה "להיות גיטריסט" בהופעות בהקלטות ובתוכניות טלוויזיה . חלום ילדותי היה לכשאגדל, אעמוד על הבמה לא כזמר בקדמת הבמה אלא כנגן בגיטרה שם בהרכב הנגנים מאחורה, בדיוק באותו מקום כמו נגן הגיטרה בתוכניות הטלוויזיה בהן נהגתי לצפות כמו: "סיבת למסיבה" ו"אצל מני פאר". באחד הערבים כשחזרתי מהופעה בשעה מאוחרת בלילה ,לא הצלחתי להירדם, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגן מנגינות וצלילים משלי, במקביל גם רשמתי על דף כמה מילים שורה או שתיים, אך לא התייחסתי לזה ברצינות יתרה. כשהצלחתי למזג בין הלחן והמילים נולד שיר,  אזרתי אומץ והשמעתי אותו לקומץ חברים שלי. התגובות היו טובות קיבלתי מהם המון עידוד להמשיך בכתיבה וביצירת שירים. זו הייתה ההתחלה ומכאן המשכתי. לגבי שאלתך אם תחום חדש זה דרש ממני הכשרה מיוחדת, לא , זה לא מצריך איזו שהיא מיומנות אני לא חושב שאפשר ללמוד לכתוב שירים, זה בא מבפנים מתוכך. מה שזה כן  הצריך ממני זה בעיקר לחפור בעבר שלי, כתיבת שירים מבחינתי זה איזה שהוא טיפול פסיכולוגי . אין חוקיות ואין צורך בלימודים פורמאליים בטרם ניגשים לכתיבה או הלחנה, אתה יכול להיות מוזיקאי מלומד בוגר האקדמיה או לצורך העניין להיות  שמוליק קראוס ז"ל , שלא ידע תו אחד וכתב יצירות אלמותיות.

ש. ובכל זאת הינך בוגר "רימון" בי"ס גבוה למוזיקה?

ת. נכון אני למדתי מוזיקה אז אני יודע לנגן, אך לא למדתי לכתוב, לא למדתי מבנה של שיר, לדעתי לא קיימת  איזו שהיא חוקיות, אולי קיימות טכניקות שונות המשמשות ככלים בעבודה, יתכן ויום אחד איעזר בטכניקות אלה. העניין הוא שאני מתקשה יותר בכתיבת מילים וקל לי יותר בהלחנה. המאמץ שלי בכתיבה הוא גדול וזה מצריך ממני להעלות דברים מנפחי נפשי מתוך הנשמה לגרד אותם מהתחתית החוצה ולהעלותם בשורות של מילים על דף.

ש.השירים של פעם, היו שירים של ביחד, שירים על אהבת הארץ, ההוויה הישראלית הערגה לצלילים בטבע והנוף שמסביב, דרך השירים חשתה שייכות לאדמה הזו  ולעם הזה– זו לא נוסטלגיה זה פשוט געגוע, ואילו היוצרים הצעירים זנחו קו זה, כיום השירים מדברים על האני, היחיד, על אהבה ויחסים  בינו לבינה ,בינו לבינו, חוויות וסיפורים אישיים, שום דבר לא מזכיר את הקשר שלנו לכאן? ואתה עיליי כצבר יליד קיבוץ עין הכרמל מה אתה אומר על זה למה זה קורה לנו?

ת. אני חושב  שזו שאלה מאד מעניינת , אני מודה שלא פעם גם אני הרהרתי וחשבתי על כך. כמו שאת אומרת פעם זה היה אחרת והיום זה "אני ונערתי", אך בואי  נסתכל במבט מלמעלה על החברה הישראלית הכול כאן השתנה. השירים הישראלים הם ראי ובבואה של הדור, הם פסקול והשתקפות של תקופה. בראשית המדינה הפלמ"ח והצ'יזבטרון היו המודל וכולם שרו שירי מולדת ושירי קרבות לפי הלך הרוח והמצב של אותם זמנים , לאחר ששת הימים הגנרלים והאלופים היו הסלבריטאים בחברה הישראלית והשירים ספרו על ניצחון וגאווה לאומית. אני חושב שבפועל אם מישהו יכתוב כיום שיר בנוסח "אנחנו כאלה וכאלה", הוא  ישמע טיפה הזוי ולא מחובר למה שקורה במציאות. שלא תביני אותי  לא נכון ,אני מאד אוהב את ה ביחד הזה, הרבה פעמים אומרים לי שנולדתי בשנתון הלא נכון ואני מסכים עם זה, כי היה משהו ב ביחד הזה בשירים. מכאן החיבור והאהבה שלי לשירת המקהלות שהיא משמרת את המורשת של  "שירת רבים". אך יחד עם זאת אני חושב שלמרות ה"אני והאני" עדיין יש את ה ביחד, כמו שאמרתי שירת מקהלות, שירה בציבור ועוד, יש  את השילוב של המסורת, לצד השירים העכשוויים אני חושב שיש גם וגם..

 ש. יתכן והיוצרים הצעירים מבקשים ליצור מוזיקת "עולם" שאינה בעלת צביון ישראלי מובהק, על מנת שיוכלו לפרוץ אל העולם הגדול, כי כאן בארץ מרחב המחייה ליוצרים הצעירים צפוף וצר?

ת. יש מה שנקרה "פזילה" לחוץ לארץ, היום הכול הפך להיות קל יותר עם היו-טיוב, ה"פייסבוק"  אתה יכול להעלות שיר ומישהו בסין או בכל פינה אחרת על פני הגלובוס יכול להאזין להתלהב ומכאן השמים הם הגבול,  אין מגבלה בעצם לשום דבר. אני מקפיד לומר בהופעות שלי שאסור לשכוח מאיפה באת "דע מאין באת ולאן אתה הולך" ". שירת ארץ ישראל ושירת רבים כמו השירים של יוצרים שהזכרנו, נעמי שמר, אהוד מנור ועוד רבים אחרים, הם מבחינתי התנ"ך המוזיקלי בכל מה שקורה פה מבחינה מוסיקלית ותרבותית. חשוב לי לציין שבכל ההופעות שלי הקהל באולם מגוון צעירים ומבוגרים בני כל הגילים והעדות פסיפס ישראלי, ולא משנה איפה אני מופיע תמיד בהדרן אני עושה שירה בציבור - שירים כמו שירי  ארץ-אהבתי  או שירים של שמוליק קראוס, כל פעם  מקבץ אחר, כי זה מאד, מאד חשוב..

ש. במהלך מספר שנים קצר יחסית, הפכת להיות יוצר פורה ומצליח מאד אף זכית בפרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה למלחין..  רשימת  השירים שלך ארוכה ומגוונת בביצוע זמרים ברובם צעירים ומוכשרים. ספר לי על דרך עבודתך?
ת. קודם כל כשאני כותב שיר אני מתחיל עם מנגינה  ל –ל- ל , א –א- א  עם הגיטרה, יש לי חדר עבודה קטן ויש לי מחשב. פה ושם אני זורק כל מיני משפטים שהם מהווים עבורי איזה שהוא מצפן שלאחר מכן כשאבוא לכתוב את המילים  הם יהוו איזו שהיא  אבן דרך לסיפור שאותו אני רוצה לספר. רוב השיר הוא ב"ג'יבריש" מידי פעם אני מסמן איזה משפט שארצה להדגיש אותו, לזכור אותו. אחרי שאני  מסיים להלחין אני יושב וכותב את המילים ושם באמת יש לי אתגר, כי קשה לי יותר בלכתוב מילים ואני נלחם, כל שיר מבחינתי הוא מלחמה בפני עצמה. ואז אני חוזר אחורה אני כותב שירים לא על תל-אביב איפה שאני חי היום עם שני ילדים ואישה אלא  אני כותב על  הילדות והנעורים שלי. גם אם אני כותב שיר אהבה זה תמיד יהיה שיר אהבה על אותה נערה  בקיבוץ נניח על הדשא, אני לא כותב על האהבה של היום. זה התהליך בעצם וכשאני מסיים את כתיבת השיר לפעמים  זה יכול לקרות מהר מאד ולפעמים זה לוקח הרבה זמן,  אני מכין סקיצה, מקליט את השיר, שר בעצמי ואז כל מקרה לגופו. נניח כשכתבתי את השיר "קול ממדרונות" שלחתי אותו במייל לפרברים ליוסי חורי ואורי הרפז שיביעו דעתם, הם אהבו אותו חזרו אלי נפגשנו באולפן ומהר מאד הקלטנו. את הזמרים אני בוחר לפי השירים. בדומה לבמאי סרטים שקודם בוחר בתסריט לסרט- ואחר כך את השחקנים המתאימים לסרט, התסריט מכתיב לו במי לבחור, בשחקנים ידועים, צעירים או  אנונימיים, כך גם אני , קודם כל כותב את  השיר שומע אותו ואז אומר לעצמי "למי זה מתאים מי אני רוצה שיבצע אותו" ומחליט.

ש.ברוב המקרים אתה מנסה את השירים שלך דרך זמרים צעירים ופחות מנוסים בתחום וכך גם לקדם אותם שזה לכשעצמו מבורך. חלק משיריך הפקדת לביצועים של נינט, הראל סקעת רן דנקנר שאכן ביצעו אותם בהצלחה, אך במקביל אינך מציע את שיריך המלודיים והשקטים גם לזמרים ותיקים למשל: גידי גוב, אריק איינשטיין ואחרים טובים ומוכרים ?

ת. תראי מעולם הם לא פנוי אלי. אם רק יפנו אני מיד איעתר להם.

- כמו שפנית לפרברים תפנה גם אתה אליהם- (אני מציעה )

כן נכון את צודקת לא חשבתי על זה. אבל יהיה לי כבוד גדול לכתוב לכל אותם האנשים שהזכרת , בשמחה. אך זה חצי מדויק מה שאת אומרת, כי למשל באלבום הראשון שהוצאתי  ב2007  ונקרא "שירים שמחים עם רן דנקנר" אכן  הוא  שר את כל האלבום,      ודווקא באלבום השני היו ממש שיתופי פעולה , לצד החברה  צעירים השתתפו  גם  הפרברים, נורית גלרון,גלי עטרי וזה היה שילוב מוצלח. באלבום הנוכחי זה באמת הרכב צעיר כי גם סוג השירים באלבום מכתיב את סוג המבצעים. כמו שציינתי בדברי, קודם מגיע התסריט, השירים שלי והם המצפן בבחירת המבצעים, על פיו אני בוחר בזמרים המתאימים לבצע, ידועים, צעירים ואפילו אנונימיים.

ש. כתבו עליך שהמוזיקה שלך היא "מוזיקת אמצע הדרך" קליטה ונעימה לאוזן הישראלית, ללא תעוזה , הולך על בטוח, אין בך את האומץ להעז ולהתפרע, מהי תגובתך?                                                                                                                      
 ת. ( מהסס, חש שלא בנוח). על  כל ביקורת לא טובה אני יכול לתת לשמחתי ביקורת כן טובה. אני חושב שבסופו של דבר מוסיקה זה עניין של טעם, אני לא יכול לרצות את כולם. מה שבשביל משהוא "לא תעוזה" בשביל מישהו אחר הי א "תעוזה". אני שמח על כל מי שמחבק את השירים ומתחבר לסיפורים . ומי שלא ,זה גם בסדר. אני בסופן של דבר כותב מוסיקת פופ  - פופ זה קיצור של פופולאריות. אני רוצה להיות נגיש אני רוצה שיתחברו לשירים, זו המוסיקה שאני גדלתי עליה,אני  לא גדלתי על מוסיקת ג'אז או מוסיקת טראנס , אלא על מוסיקה ישראלית, שירי א"י, להקות צבאיות על נעמי שמר וסשה ארגוב אני לא מתיימר להיות כמוהם, אך אלו השורשים שלי  אלה מי התהום המוסיקליים שלי אני לא יכול להיות משהו אחר .  מי שמתחבר למוזיקה שלי זה שמחה גדולה, מי שלא זה גם בסדר.

ש. לדעתי אתה ממש בחור אמיץ לוקח סיכונים, ומעיז להמר. כמו למשל האלבום הנפלא של רן דנקנר אשר היה מוכר כשחקן טלוויזיה ופתאום התגלה כזמר בעל קול ערב ונעים כשהוא מבצע את השירים הנפלאים שבתוכו החודרים לנשמה, כמו: שווים" "בואי נעזוב" "אני אש" ואחרים, האם לקחת במקרה זה סיכון מחושב והימרת על ההצלחה?

ת. בכל אלבום אתה באיזה שהוא סוג של הימור, השירים שנמצאים בתוך החממה הפרטית שלך לפני שנחשפים לציבור, אינך יודע  מה יהיה איתם. יש שיר שאתה אומר 'וואו זה הולך להיות שיר חבל על הזמן" ואז הוא יוצא וההתעלמות מוחלטת . כן זה היה אתגר במקרה של רן, הוא בעיקר שיחק בסדרות וקצת שר בהן, לא ממש היה זמר, היה כאן הימור הדדי, כמו  שאני בחרתי בו הוא גם בחר בי וגם מצידו זה היה הימור. הרי  בסופן של דבר האלבום שעשינו הוא לא אלבום צעיר יש בו הרבה בלדות, המון גיטרות  קלאסיות ואקוסטיות, פחות אלבום לצעירים ולנוער בסאונד שלו ובתכנים שלו והיה סיכון שלא יצליח. אכן אני שמח שהשירים נצחו והיה גם סיבוב הופעות מאד מוצלח., אני ורן מגיעים מרקעים די דומים למרות שלא הכרנו ,אנחנו "ממש שידוך"  לא היינו חברים לפני החיבור בינינו, , גם רן מגיע ממשפחה שהיא יוצאת קיבוץ וכל הסיפור המשפחתי עם הורים גרושים וכו', דומה ביננו .           אני חייב להודות שגם הייתה לא מעט ציניות וגם הרמת גבה כשיצאנו " כי "מה פתאום מי זה הקרח  עם הגיטרה שאף אחד לא מכיר, ומה זה השחקן דוגמן שבא לשיר לנו  שירי אהבה?"  אך בסופן של דבר הציניות זזה הצידה והדעה הקדומה שמאד מאד קשה לשנות אותה טיפה נרגעה ומקהל שהכיל בהופעות בעיקר נערות , פתאום ראית חיילים ואנשים מבוגרים מגיעים והדבר הזה הלך וגדל לאט, לאט וזה ניצחון של שירים בסופו של דבר. כי אם יש איזו שהיא אמת שמסתתרת מאחורי היוצר והאומן בשיריו, הקהל לא טיפש הוא הכי חכם, אי אפשר לעבוד על הקהל.

ש. אינך נוהג בעקרון לבצע שירים משלך אך את השיר "כל מה שלא הספקתי לומר" החלטת לבצע בצורה ייחודית, באחת  מההופעות מול קהל שגם אני צפיתי הייתי שם והתרגשתי- מדוע בחרת לבצע בעצמך את השיר זה?

ת. מדוע בחרתי? אני לא יודע. כמו שאמרת אני לא שר את השירים שלי אבל יש משהוא בהופעה שקהל מגיע בהופעה שלך וקונה כרטיס להופעה שלך והוא יודע למה הוא מגיע, עבורי זה משהוא שאומר לי זה בסדר פה אתה בבית הם איתך הם אוהבים אותך, אתה יכול לשיר, גם אם אין לך איזה קול גדול. זה שאתה שר מוסיף  ערך מוסף וזה מרגש כשאתה שר את השיר שלך. בחרתי בשיר הזה כי זה התאים לי בסיטואציה שבמופע.

ש. בתוך הטקסטים שלך כמו בשיר  למרגלותיך או בשיר "מכתב לאחי, בביצוע המרגש של קובי אפללו, ישנה תמיד שורה אופטימית מנחמת : "בסוף הדרך עוד תהיה מאושר", למרות שהאווירה הכללית של הטקסט או לפחות המשמעות שלה היא קודרת, מאיפה אתה שואב את הכוחות האלה מאיפה בא השילוב הזה?

ת. זו אבחנה יפה. אני משתדל שגם בשירים הכי כואבים ובשירים הכי קשים תהיה איזו שהיא אופטימיות בכלל כתפיסה לחיים. "מכתב לאחי" זה לא שיר שמח  ול"מרגלותיך" זה לא שיר שמח וגם "תיתן לי יד" מהאלבום האחרון זה לא שיר שמח, אבל גם שם בפזמון ישנה שורה " רק תיתן לי יד אבוא אל תפחד, הרוח לא תבוא עכשיו, תיתן לי יד"  אני תמיד משתדל גם בסיפורים הכי כואבים להאיר באיזה שהוא אור , אני  משתדל שזה יופיע כמעט בכל השירים כי אני מאמין בכך,  אין דרך אחרת מבחינתי אלא לקוות לאור, גם האנשים בתגובותיהם לשירים מתחברים לתחושה זו על אף הקושי והכאב.

ש. כפי שסופר ונכתב, עברת בחייך הצעירים חוויות אישיות מטלטלות וטרגיות – האם הכתיבה והלחנים שלך שיש בהם ייחודיות מרגשת במיוחד, נרכשו כתוצאה מלימוד או שזה מתוך פרץ פנימי. וכשרון ההלחנה? האם זה בכל זאת קשור בסיפור חייך?

ת. אני חושב שלסיפור חיי יש היבט מכריע והעובדה שאני עוסק עכשיו בכתיבת שירים היא הדרך שלי להתמודד עם דברים. כל אחד בוחר לעצמו איזה שהוא נתיב איזה שהוא פילטר להתעסק בקשיים שבחייו ואני בחרתי בשירים. זה לא סתם שפתאום בגיל 26-27 התחלתי לכתוב שירים לא עשיתי את זה עד אז. הסיפור שלי והסיפור המשפחתי שלי מופיעים כמעט בכל שיר לפעמים בצורה מאד גלויה ולפעמים בצורה מוסתרת. זה לגמרי משהוא שאני מתעסק בו, בחוויות ילדות שלי ובחוויות המשפחתיות שלי, לא בהכרח כותב שירי אהבה סטנדרטיים של "הוא והיא", לפעמים שירי האהבה שלי מיועדים למישהו. יכול להיות לאח שלי, יכול להיות לאבא או לאימא שלי , זו הדרך שעוזרת לי להתמודד, אני לא הולך לצערי לפסיכולוג. מי שמכיר אותי יודע שלא שרים לידי  שיר שלי. לפעמים בחברה מישהו לוקח גיטרה ומנסה לנגן שיר שלי להחמיא לי או לשמח אותי אך הוא למעשה עושה פעולה הפוכה .  אני לא מוכן שישירו לידי שירים שלי כי הם לא נכתבים ממקום שמח, זה כמו להעמיד לי את המציאות ישר בפנים והסיטואציה לא נוחה לי ומביכה אותי. אני אגלה לך סוד שמאותה סיבה אני מעולם לא הקשבתי לאלבום שלי , מרגע שהוא יוצא מהאולפן והוא ארוז באריזה שלו. הרגע המזוקק שבו אני מתייחד עם השיר זה כשהוא נוצר וכשאני משמיע אותו לאשתי או לחבר קרוב, אז אני מאזין ומזדהה איתו.

 ש. אני יודעת ששרת בעבר עם הרכבים ומקהלות איך זה היה? מה הרגשת לשיר עם עיבודים קוליים מלאים, או כששמעת מקהלה שמבצעת את שיריך? האם תרצה לקיים עוד ערבים כאלה.

ת. זה היה לי כבוד עצום באמת והתרגשתי מאד , זה סיפור שאולי לא ספרתי אף פעם, אבל מאיפה זה בעצם מגיע? הזיכרון הראשון שלי כילד בקיבוץ זה שאימא שלי פעם באה עם אופניים מוציאה אותי מבית הילדים כשכולם כבר ישנים ולוקחת אותי איתה ל"קולית" , "קולית" זו הייתה חבורת הזמר של הקיבוץ , ומי היו המנהלים המוסיקליים? מוני אמריליו וצביקה כספי. הזיכרון שלי כילד בן שנתיים המגיע עם אימא  לחזרה של ה"קולית", היא מניחה אותי בלול  של הילדים וכולם עושים חזרות וקולות. ולאימא שלי היה גם סולו בשיר "שיר השוק .....היכל ועיר נדמו פתע" מתוך שלמה המלך ושלמי הסנדלר וכשהייתה מגיעה לשורה האחרונה של השיר הייתה מסתכלת בי איך שאני נרדם. אני גאה להגיד שזה מה שגדלתי עליו על שירת רבים על שירת מקהלות. אני חושב ששיר המגיע למעמד שמקהלה שרה אותו , הוא  מגיע לרמה הגבוהה ביותר שהוא יכול להגיע בחברה הישראלית וזה המקום שאני שואף להגיע אליו כיוצר. כמובן שאמשיך לקיים ערבים שכאלה כי זו פשוט דרך ההיחשפות של קהל שלא היה נחשף לשירים שלי בדרך אחרת, וזו זכות גדולה.

ש. כיום יש לך מופע משותף אנרגטי וחוויתי הרכב "ילדי החוץ" יחד עם הזמרים המופלאים  אוהד שרגא ואדר גולד גם הם בוגרי 'כוכב נולד, אותם אימצת לחיקך . מה בהמשך, מה הלאה, האם נוכל לצפות לחומרים חדשים נוספים ומרגשים?

ת. אני משתדל לכתוב אבל לצערי לא מספיק. אני כעת אבא לתאומים והחיים משתנים כשיש ילדים, כשיש לי זמן אני יושב וכותב,  עכשיו אנו בעיקר מופיעים הרבה בכל הארץ, מה הלאה? השירים יגידו, השירים הם המצפן  הכול תלוי איזה שירים יהיו. גם מה שאני כותב כעת לא בטוח שזה יכנס, נמתין לאוסף של 10-15 שירים חדשים..

ש. לסיום, תרשה לי לשאול אותך שאלה אישית, אתה נשוי אב צעיר ל זוג תאומים מקסימים שחגגו לפני שבועיים שנתיים – האם אתה היום מאושר?

ת. אני מאושר בהרבה דברים בחיים שלי, אני לא מאושר בדברים אחרים שכנראה אני צריך להשלים לחיות איתם. אני משתדל באמת ללמד את עצמי להיות שמח בחלקי במה שטוב סביב המשפחה שלי, ומה שלא טוב אני מנסה להתמודד איתו דרך השירים והמוסיקה. במישור המקצועי אני שמח על כל שיר שנחשף על כל הצלחה כמובן. אני בתחילת הדרך למרות שיש לי 3 אלבומים זה מעט מאד זמן יש לי דרך ארוכה לעשות. יש לי קריירה שהיא קצת לא סטנדרטית אני כותב ומלחין את השירים, אך לא מבצע אותם יש אתגרים בקריירה. אך כמו שאמר פעם נחצ"ה היימן:  "אני ממשיך לחלום".

 

 

 

 

 


חזור לכתבות מגזין

אתר מיל"ה החדש:

http://www.milachoirs.com/

 


ת"ד 418 עשרת 76858 | טלפון: 09-7880032/3 | פקס: 09-7880036 | דוא"ל: mila-il@zahav.net.il

הקמת אתרים - XSites | אחסון אתרים - SPD